<h1>חדושי הר"ן — מגילה</h1>
<h2>דף ב:</h2>
[מגילה י"ט ע"ב] מתניתין הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן. אסיקנא בגמרא הא כדאיתא והא כדאיתא, חרש לכתחילה הוא דלא הא דיעבד שפיר דמי. ושוטה וקטן אפילו דיעבד נמי לא, וחסורי מחסרא והכי קתני הכל כשרים לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן, חרש לכתחילה הוא דלא הא דיעבד שפיר דמי. ושוטה וקטן אפילו דיעבד נמי לא, במה דברים אמורים דקטן דיעבד נמי לא בקטן שלא הגיע לחינוך, אבל קטן שהגיע לחינוך אפילו לכתחילה כשר דברי ר' יהודה שר' יהודה מכשיר בקטן שהגיע לחינוך אפילו לכתחילה. בעל הלכות גדולות לית ליה הילכתא כוותיה דר' יהודה, דכיון דלאו בר חיובא הוא לא מפיק לאחרים ידי חובתייהו. ומסתברא בקטן שהגיע לחינוך פליגי כדפרישית והילכתא כר' יהודה דאתי דרבנן ומפיק דרבנן. ואשכחן דמנהגא כר' יהודה כדאיתא בתוספתא [פ"ב ה"ב] מעשה בר' מאיר שקראה מיושב והיו כל בני הכנסת יושבים, וכיון שגמרה נתנה לאחר ובירך עליה. [שם ה"ד] והכל חייבין בקריאת המגילה כהנים לויים וישראלים ועבדים משוחררים [חללים] נתינים ממזרים סריס אדם סריס חמה פצוע דכא וכרות שפכה כולן חייבים בקריאת המגילה ומוציאים את הרבים ידי חובתן. טומטום ואנדרוגינוס חייבין ואין מוציאין, אנדרוגינוס מוצ[י]א את מינו ולא את שאינו מינו. נשים עבדים וקטנים פטורים ואין מוציאין את הרבים ידי חובתן אמר ר' יהושע קטן הייתי וקראתיה לפני ר' טרפון בלוד, ואמר ר' יהודה קטן הייתי וקראתיה לפני ר' והיו שם זקנים ולא אמר א' מהם דבר, מכאן ואילך הנהיגו שיהו הקטנים קורין לרבים ש"מ מנהג כר' יהודה. ומה שאמרו נשים פטורות קשיא לן הא דאמרינן [ד' ע"א] נשים חייבות במקרא מגילה. ומסתברא חייבות לשמוע מקרא מגילה ומבטלות מעבודתן אבל לקרות אינם חייבין. וכן כתוב בה"ג חייבות במשמע מקרא מגילה כל זה לשון בעל העיטור ז"ל.
<h2>דף ג.</h2>
[מגילה ד' ע"א] נשים חייבות במקרא מגילה. מכאן משמע שנשים מוציאות אחרים אם קוראות מגילה, דמקרא מגילה משמע שקוראות אותה לאחרים, ואמרינן בריש ערכין [ב' ע"ב] הכל כשרין לקרות את המגילה הכל לאתויי נשים, משמע שהנשים מוציאות את האנשים ידי חובתן וכן פרש"י ז"ל [שם ג' ע"א]. והלכות גדולות פסקו שנשים אינן חייבות אלא בשמיעה אבל קריאתן לא תוציא את הרבים ידי חובתן שחייבין בקריאה עד שישמעו מפי אנשים המחוייבים כמותם ואין שמיעתן מנשים חשובות כאלו הן עצמן קורין. ומביא בה"ג ז"ל ראיה מן התוספתא [פ"ב ה"ד] דקתני הכל חייבים בקריאת מגילה וכו' טומטום ואנדרוגינוס חייבין ואין מוציאין את הרבים ידי חובתן אנדרוגינוס מוציא את מינו ואינו מוציא שאינו מינו, טומטום אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו, נשים ועבדים וקטנים פטורין ממקרא מגילה עד כאן לשון התוספתא. ובה"ג הוסיף אח"כ אלא שחייבין במשמע [למה שהכל היו בספק להשמיד להרוג ולאבד הואיל והכל היו בספק הכל חייבין] במשמע, וי"ל שמעתא קמייתא דערכין לפי דברי בה"ג והתוספתא, דהאי דקאמר הכל כשרים לאו שיוציאו אנשים בקריאתן אלא נשים בלבד דסד"א שלא יוציאו גם נשים שלא תהא קריאתן חשובה להוציא אנשים וצריכות שמיעה מן המחוייבין, קמ"ל דמוציאות נשים אע"פ שאין מוציאות אנשים ולא כפירוש רש"י ז"ל שפירש בערכין.
[מגילה ד' ע"א] שאף הן היו באותו הנס, פרש"י ז"ל בערבי פסחים [ק"ח ע"ב] בשם ר"י הלוי ז"ל לפי שעיקר הנס נעשה על ידם על ידי אסתר, והכי נמי אמרינן בחנוכה [שבת כ"ג ע"א] שנשים חייבות בנר חנוכה לפי שאף הן היו באותו הנס שנעשית על ידי יהודית. והכי נמי אמרינן [פסחים שם] שנשים חייבות בד' כוסות של פסח שאף הן היו באותו הנס, דאמרינן בעלמא [סוטה י"א ע"ב] בזכות נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו אבותינו ממצרים מיהו לישנא לא אתי שפיר דלא הוה ליה למימר שאף דמשמע שהן טפלות, וה"ל למימר שהיו. ועוד דבירושלמי [פ"ב ה"ה] לא משמע הכי דקאמרינן התם ר' יונה אבוה דר' מונא היה מתכוין לקרותה בפני הנשים שבביתו שהכל היו בספק, פירוש ספק להשמיד להרוג ולאבד. ולפי פירוש רש"י ז"ל היה לו לומר לפי שהן היו עיקר הנס. על כן נראה פירוש הירושלמי עיקר. וכן בנר חנוכה וד' כוסות חייבות לפי שהן היו באותו הנס שהיו משועבדות במצרים והיו בסכנה כשצרו עליהם מלכי יון. וא"ת אפי' קטנים ניחייבו דהא כתיב [אסתר ג'] טף ונשים ביום אחד, ואע"ג דבירושלמי תני בר קפרא צריך לקרות לפני נשים ולפני קטנים שאף הן היו בספק מ"מ לר' יהושע לא אמר אלא נשים דמשמע דפליג אההיא דירושלמי, י"ל דנשים כיון דאיתנהו במצות, כגון מצות לא תעשה ובמצות עשה שלא הזמן גרמא הטילו עליהן מצות מגילה אע"פ שהיא מצות עשה שהזמן גרמא כיון שהיו באותו הנס, אבל קטן דלא שייך במצות כלל לא מחייבינן ליה אע"פ שהיה באותו הנס. כתב בעל העיטור ז"ל [הלכ' מגילה] כי היכי דנשים מזמנות ואינן מצטרפות בברכת זימון, הכי נמי אין מצטרפות לעשרה לכתחילה.
<h2>דף ד.</h2>
[מגילה ג' ע"א] ישראל במעמדן. עומדין היו על תמידי צבור בשעת הקרבתן במסכת תענית [כ"ו ע"א].
<h2>דף י:</h2>
[מגילה י"ד ע"א] חוץ ממקרא מגילה. וא"ת נר חנוכה, התם כבר פסקו הנביאים, אבל בימי מרדכי היו חגי זכריה ומלאכי. מעבדות לחירות. ביציאת מצרים אמרו שירה על הים. בשלמא התם הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה. שהרי לחירות יצאו אבותינו. אכתי עבדי אחשורוש אנן. דלא נגאלו אלא מן המיתה, אבל אי לא הוה האי טעמא אמרי הלילא, אע"פ שהוא נס העשוי בחוצה לארץ, דכיון שגלו חזרו להתירן הראשון.
<h2>דף לב.</h2>
[מגילה ה' ע"ב] אמרינן בגמרא חזקיה קרי בטבריא בארביסר ובחמיסר מספקא ליה אי מוקפת חומה מימות יהושע בן נון או לא. וק"ל א"כ האידנא דמספקא לן טובא אמאי לא קרינן בי"ד ובט"ו דהא מספקא לן טובא. והגאונים ז"ל מתרצים כי חזקיה לא הוה מספקא ליה אם היתה נבנית בימי יהושע בן נון אם לאו דפשיטא ליה דבימות יהושע היתה נבנית אלא ספיקא דאית ליה אי מוקפת חומה בימות יהושע בן נון או לא אבל אנן מספקא לן כולה מילתא אם היתה נבנית בימות יהושע בן נון או לאו לא קרינן בתרוייהו, ומ"מ אכתי מבעיא לן בהי מינייהו קרינן כיון דספיקא נינהו, אך יש לתרץ דהיינו טעמא דלא קרינן בט"ו משום דאין שם עשרה בטלנין וכל כרך שאין בו עשרה בטלנין נידון ככפר, ואפי' הוי מוקף בימות יהושע בן נון וכ"ש בהני דידן דספיקי נינהו, ובטבריא היו עשרה בטלנין.
[מגילה ג' ע"ב] אשר לו חומה [ויקרא כ"ה]. אשר לא כתיב באלף, ומסורת לו בוא"וו. ללמד אע"פ שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן הרי הוא כבתי ערי חומה, אלמא אע"פ שחרב נידון כבתי ערי חומה.
<h2>דף לג:</h2>
[מגילה ג' ע"ב] שישב ולבסוף הוקף. שנתיישבה תחלה בבתים ולבסוף הוקף חומה. בית מושב עיר חומה. [לעיר מושב לעיר חומה] מושב של עיר חומה בית שנתיישבה בתוך עיר חומה ולא שיהא בית מושב ואח"כ עיר חומה אינו נידון כבתי ערי חומה. וצ"ע מאין ידעו בימי יהושע העיירות המוקפות שמצאו שם אם הוקפו ולבסוף ישבו, או ישבו ולבסוף הוקפו. י"ל ע"פ הדבור ידעו. אי נמי מהני לאותן עיירות שבנו ישראל בימי יהושע לדקדק להם בין ישבו ולבסוף הוקפו בין הוקפו ולבסוף ישבו, דלאו דוקא מימות יהושע אותן שנמצאו בנויות דומיא דששים עיר כל חבל ארגוב, דהוא הדין אותן עיירות שנבנו בימות יהושע בן נון נקראין בתי ערי חומה.
